קשה לדבר על בחירות מוניציפליות בעת מלחמה. קשה, כי זו חוויה של התנגשות בין חירום לשגרה, של איזה פער בין מציאות מלחמה ששום דבר בה לא רגיל, לבין איזו נורמליות עירונית של חיי יום יום. אבל החיים לא נעצרו בגלל המלחמה. ויתרה מזאת, הפוליטיקה לא נעצרה בגלל המלחמה. גם הקמפיינים לקראת הבחירות המוניצפליות לא נעצרו. הם לובשים צורות אחרות, אבל ממשיכים. המלחמה גם לימדה אותנו את ההבדל בין רשות מקומית מתפקדת לרשות מקרטעת. לימדה אותנו שמעורבות פעילה היא אולי התרופה הטובה ביותר לתחושת חוסר האונים. אז אחרי ההקדמה הארוכה הזו נספר בקצרה מה היה במפגש ההנעה לפעולה שקיימנו בנושא הבחירות בירושלים. ראינו תמונת מצב של שוויון 5050: באילו סיעות יש רשימת ריצ'רצ', בראש אילו סיעות עומדת אישה, ובאילו סיעות אין נשים כלל. דיברנו על מה צריכות להיות הבחירות האלה, והסכמנו שהן צריכות להיות על דמותה של ירושלים כעיר פלורליסטית, פתוחה וליברלית, בית לכל הקהילות שחיות בה. ראינו גם שמועמדות רבות עסוקות מעל הראש במתן מענה לצרכי חירום שונים של המפונים שהשתכנו בעיר, או למשפחות שנקלעו למצוקות בעקבות המלחמה. העשייה למען הקהילה והציבור באה לפעמים – לצערנו – על חשבון ההשקעה בקמפיין הבחירות. לסיכום, יש לנו הרבה עבודה לעשות. להחזיר את החיים ואת העבודה לקראת הבחירות למסלול. להעיר את תושבי ותושבות העיר לקראת היום שאחרי שבוא יבוא, לקראת החיים בעיר שאנו גאות ואים לחיות בה.
