עכשיו ותמיד חשוב לדבר על הקולות של נשים. חשוב לדבר על הסוגיות הבוערות שמשפיעות על חייהן של נשים בכל צומת ובכל מקום שמתקבלות בו החלטות גורליות.
עמיתה בכירה במכון קיברשטיין
בשבוע שעבר נכחתי בשלושה אירועים בנושא הבחירות בעירי, ירושלים. פנל הנשים הגדול של תנועת התעוררות, פנל נציגי.ות מפלגות של השדולה למען ירושלים חופשית והאירוע "מדוע כבודו יוצא מהמליאה" במכון ון ליר, שאותו גם היו לי הזכות והכבוד להנחות בכובעי כעמיתה בכירה במכון קיברשטיין, שהיה שותף לארגון האירוע.
שלושת האירועים היו מרתקים והציפו סוגיות חשובות וקריטיות: מדת ומדינה, דרך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ייצוג שוויוני לנשים בפוליטיקה, אמנת איסטנבול ואלימות נגד נשים, עתידה של ירושלים, תעסוקה ודיור ציבורי.
אחרי כל אירוע, שבתי הביתה, התיישבתי כהרגלי ליד המחשב וחיפשתי באתרי התקשורת והמדיה החברתית הדהוד לדברים החשובים והמורכבים ששמעתי קודם לכן. באופן לא מפתיע, ועדיין מאכזב, לא מצאתי. האייטם היחיד שהגיע לתקשורת מפנל הנשים הגדול היו דבריה המקוממים של נעמה זרביב, מנכ"לית ארגון "שוברות שוויון" ומועמדת מטעם מפלגת הציונות הדתית, על "אלימות סימטרית" בין גברים לנשים.
יכולתי לכתוב מאמר שלם כעת כיצד טענת "האלימות הסימטרית" הופרכה שוב ושוב על ידי מחקרים של מומחיות ומומחים בתחום. אבל הפעם אני רוצה לכתוב על משהו אחר, רחב יותר.
לפני עוד סבב בחירות, אני רוצה לכתוב על הקולות של נשים.
כן, הקולות של נשים. לא "הקול הנשי" כי לנשים אין קול אחד ואחיד. כי כנשים יש לנו עמדות פוליטיות ותפיסות עולם שונות ומגוונות, הפוכות וסותרות. והזהות המגדרית שלנו היא חלק אחד מפסיפס מורכב ועשיר של זהויות לאומיות, עדתיות, מעמדיות ועוד.
ובכל זאת, אני רוצה שנדבר על קולות של נשים ועל ייצוג פוליטי לנשים, כי צריך לדבר על זה.
שם האירוע במכון ון ליר, "מדוע כבודו יוצא מהמליאה", לקוח מפסקול הסדרה המשובחת "הנבחרות", שיצרו אפרת שלום דנון, אפרת טרבלסי וליאור אלפנט. ומי שטרם צפו בפרקי הסדרה המספרת את סיפורן של חברות הכנסת לאורך השנים, מהרו ועשו זאת.
הסדרה עושה יותר מלספר את סיפורן של חברות הכנסת לדורותיהן. היא מספרת סיפור על הכנסת דרך עדשה מגדרית וביקורתית. היא מספרת את המחירים השונים שמשלמות נשים בפוליטיקה. היא מספרת סיפור של אומץ, נחישות ושותפות של קומץ פוליטיקאיות פמיניסטיות שהתעקשו להשתמש בכוח שלהן כמחוקקות כדי לקדם שוויון וצדק. והן עשו זאת גם כאשר ספגו תגובות של בוז והתעלמות, או יציאה הפגנתית מהמליאה.
הן התעקשו להשמיע קולות של נשים. כי חופשת לידה, שוויון בשכר, העסקה הוגנת, פנסיה ראויה, מניעת אלימות וייצוג שוויוני ומגוון הם נושאים חשובים מאוד. נושאים, שיש להם השפעות מרחיקות לכת על החיים של נשים ועל המשפחות והקהילות שלהן. למעשה, יש להן השלכות מרחיקות לכת על החברה בכללותה.
ובכל זאת, בדיקה של "העין השביעית" מראה כי שיעור הפוליטיקאיות בדיווח הפוליטי לקראת סבב הבחירות הרביעי במרץ 2021 היה 14% בלבד. בכותרת המאמר נאמר: התקשורת מעניקה במה לפוליטיקאיות בכמחצית משיעורן היחסי בכנסת, הנמוך ממילא".
ולכן חשוב לי כל כך לדבר על קולות של נשים.
ב-1 בנובמבר נלך שוב להצביע. לפי מספר המועמדות במפלגות השונות במקומות ריאליים גם בכנסת ה-25 יהיה מספר חברות הכנסת נמוך משיעור הנשים באוכלוסייה. וזה, עוד לפני שדיברנו על הנושא החשוב של היעדר ייצוג מוחלט לנשים במפלגות חרדיות.
קצרה היריעה מלמנות כאן את השורשים העמוקים של תת הייצוג של נשים בפוליטיקה. מהתפיסות השמרניות שדוחקות נשים למרחב הביתי והפרטי, דרך תקרות זכוכית גלויות וסמויות ועד תקרות בטון של ממש. וכמובן, רצפת הבוץ שנשים נאבקות כדי להיחלץ ממנה ולהבטיח לעצמן ולמשפחתן קיום בסיסי ומכבד. החסמים והאתגרים הם רבים, אך הם לא אמורים להרפות את ידינו, להיפך.
עכשיו ותמיד חשוב לדבר על הקולות של נשים. חשוב לדבר על הסוגיות הבוערות שמשפיעות על חייהן של נשים מדיור ציבורי וחינוך איכותי ונגיש, דרך תעסוקה הוגנת ושכר שווה, ועד להשתתפות פעילה של נשים בכל צומת ובכל מקום שמתקבלות בו החלטות גורליות: בכלכלה, ברווחה, בבריאות, בתשתיות, תחבורה ציבורית, חינוך, שלום וביטחון.
בבחירות האלה, הייתי רוצה שאנו, הנשים, 50% מהאוכלוסייה, נשמיע את הקולות שלנו בקלפי. שניתן לזהות שלנו כנשים מקום נכבד בשיקולי ההצבעה שלנו.
אנחנו כוח אלקטורלי שאי אפשר להתעלם ממנו. כלומר, שאי אפשר יהיה להתעלם ממנו אם נשמיע את הקולות שלנו, צלולים וברורים.
זה גם בידיים שלנו.
